סילדנפיל (Sildenafil), המוכרת בשמה המסחרי ויאגרה (Viagra), היא תרופה לטיפול באין-אונות (אימפוטנציה): בעיות של קושי להגיע לזקפה ולשמור עליה.
התרופה גורמת להגברה של זרימת דם לאיבר המין וכתוצאה מכך לזקפה. מנגנון הפעולה הזה מאפשר זקפה רק בעקבות גירוי מיני. ויאגרה מרחיבה את השריר החלק של כלי הדם באמצעות עיכוב האנזים PDE5. בדרך כלל התרופה משפיעה בתוך 30–40 דקות, ומשך השפעתה עד 4 שעות.
סילדנפיל רשומה בארץ גם לטיפול בלחץ דם גבוה ממקור ריאתי לחולים מעל גיל 18.

גילוי התרופה

כמו גילויים מדעיים רבים בעבר, גם פיתוח התרופה “ויאגרה” כתרופה המטפלת בחוסר תפקוד מיני בגברים, גם היא- התגלתה בטעות.
בשנת 1989 ערך ניק טרט, כימאי שעבד בחברת התרופות פייזר, ניסוי במולקולה הגורמת להרפיית שרירים חלקים, המצויים בכלי הדם. הוויאגרה פותחה מתוך מחשבה שיהיה לה שימוש שונה מזה המקובל בה היום; מטרת הניסוי הייתה להפחית לחץ דם ולטפל בחולי לב. במהלך הניסוי, הוא חקר טיפול בתרופה המכילה את המולקולה החדשנית. הנבדקים קיבלו מינון של 50 מ”ג, והתבקשו ליטול מהתרופה כל 8 שעות למשך 10 ימים. חלק מהמטופלים דיווחו על תופעת לוואי לא צפויה: זקפה.

תחילה, התעלמו החוקרים מהדיווחים על הזקפה, וחשבו שמדובר בתופעת לוואי ותו לאו. ככל שעלה מספר הדיווחים, ככה הבינו מדעני פייזר כי הם עלו על שימוש שונה לחלוטין לתרופה המדוברת. שש שנים מאוחר יותר, התרופה שנקראה אז UK-92,480 הפכה ל”ויאגרה” של ימינו.

חברת פייזר רשמה פטנט על ויאגרה בשנת .1996 בשנת 1998 קיבלה החברה את אישור מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) והייתה לתרופה המסחרית הראשונה לטיפול בבעיות זקפה אשר אושרה לשימוש.

בשלוש השנים הראשונות לשיווקה של הויאגרה בארה”ב, קפץ מספר האמריקנים המשתמשים בתרופה מ-7 וחצי מיליון ליותר מ-14.6 מיליון, מה שהפך אותה לאחת התרופות הנמכרות ביותר בהיסטוריה האמריקנית.

נטילה
התרופה נמכרת בצורת טבליות הנלקחות דרך הפה, במינונים של בין 25-100 מיליגרם. לטיפול בלחץ דם גבוה, הטבליות מגיעות גם במינון של 20 מ”ג.

המינון שנרשם על ידי הרופא, לוקח בחשבון את גיל המטופל, הסיבה להופעת האימפוטנציה ותפעול כליות המטופל.

כאשר משתמשים בתרופה כתרופה לטיפול באימפוטנציה, על המטופלים לקחת את התרופה אחת ליום, בין 30 דקות לשעה לפני קיום יחסים המין. השפעת התרופה תחל זמן ארוך יותר לאחר הנטילה אם נלקחה ביחד עם מזון.

אזהרות והתוויות נגד

התרופה אינה מומלצת לשימוש לאנשים הסובלים מבעיות לב, מתעוקת חזה או מלחץ דם גבוה. ויאגרה אסורה לשימוש לאנשים שמשתמשים בתרופות מרחיבות כלי דם ממשפחת הניטרטים, כגון איזוסורביד דיניטרט (למשל קורדיל) ואיזוסורביד מונוניטראט (למשל מונוקורד ומונוניט).
מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) בדק קשר אפשרי בין נטילת התרופה וגרימת עיוורון – זאת בעקבות 43 דיווחים על מקרים של עיוורון לאחר שימוש בתרופות ממשפחת מעכבי האנזים פוספודיאסטראז. בפועל הסיכוי לעיוורון על ידי משתמשי התרופה קלוש מאוד, ואף אין אישור רשמי לכך שהכדור יכול לגרום לעיוורון או לבעיות ראיה אחרות. http://aicec.org/viagra/
עד היום דווח על 69 מקרי מוות הקשורים לשימוש בויאגרה. מינהל המזון והתרופות האמריקאי נמנע מלהגביל את השימוש בתרופה, אך הורה כי על החברות המייצרות תרופות ממשפחה זו להוסיף אזהרה שהשימוש בתרופה מסוכן לאלה הנוטלים תרופות למניעת התקפי לב ובהן ניטרוגליצטין (קורדיל) ותרופות שונות לטיפול ביתר לחץ דם, המגבירים את הרחבת כלי הדם ומעלים את הסיכון לעילפון.

ויאגרה נחשבת לתרופה בטוחה יחסית בעלת תופעות לוואי קלות שחולפות מהר.

תופעות לוואי אפשריות

כמו כל תרופה, גם לויאגרה יש תופעות לוואי אפשריות שיש לשים לב אליהן. כאמור, התרופה אינה מומלצת כלל לנוטלי תרופות מרחיבות כלי דם הכוללות ניטריטים (עשויה לגרום לירידה חדה ומהירה בלחץ הדם), לבעלי יתר לחץ דם, סובלים מתעוקת חזה ולחולי לב אחרים – בכל מקרה חשוב להיוועץ ברופא מתאים לפני קבלת מרשם ויאגרה ולוודא כי לב המטופל חזק מספיק לקיום יחסי מין. תופעות הלוואי האפשריות של הויאגרה הן:

כאבי ראש

סחרחורות ואובדן התמצאות במרחב

הסמקה חזקה

זקפה שנמשכת מעל 4 שעות – נדיר מאוד

בעיות שונות בראייה

כאבי בטן

כמו כן, בהמשך לכתוב לעיל, לאחר כמה מקרים לא מוכחים, יצרנית ויאגרה הוסיפה תופעת לוואי אפשרית של אבדן ראייה או שמיעה לאחר שימוש בתרופה.

גלולות ויאגרה מגיעות במינונים שונים של 25 מ”ג, 50 מ”ג או 100 מ”ג חומר פעיל ויש להיוועץ ברופא לגבי המינון המתאים והבטוח לשימוש עבור כל מטופל ספציפי.

אזהרות חשובות

המינון המקסימלי: טבלייה אחת של 100 מיליגרם. השפעת התרופה נמשכת כארבע שעות.

ירידה בלחץ הדם: מאחר שהתרופה מרחיבה כלי דם, תיתכן ירידה בלחץ הדם. חולים הסובלים מתפקוד ירוד של חדר הלב השמאלי וחולים המשתמשים בו־זמנית בתרופות מסוג חוסמי אלפא (לטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית), עלולים להיות רגישים יותר להשפעה הזאת. לכן בחולים האלה יש להתחיל את הטיפול במינון נמוך של 25 מיליגרם.

זקפה ממושכת: לעיתים נדירות עלול להיווצר מצב של זקפה ממושכת ומכאיבה למשך זמן של יותר מ־6 שעות. אם מופיעה זקפה הנמשכת יותר מ־4 שעות, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית.

שינויים ביכולת להבדיל בין צבעים: סילדנפיל עלולה לגרום לשינויים בראייה המתבטאים בחוסר יכולת להבחין בין צבעים. חולים הסובלים מרטיניטיס פיגמנטוזה צריכים להיזהר במיוחד.

אובדן שמיעה: קיימים דיווחים נדירים על ירידה בשמיעה או על אובדן שמיעה פתאומי. שינויים בשמיעה יכולים להיות מלווים בטנטון (שמיעת צליל שאין לו מקור חיצוני אמיתי) או בסחרחורת. במחקרים לא הוכח כי קיים קשר ישיר בין הטיפול בסילדנפיל לבין התופעה הזאת.

עיוות בפין: חולים הסובלים מעיוות אנטומי של הפין צריכים להיזהר בעת נטילת התרופה.

בעיות קרישה: חולים הנוטים לדימומים צריכים להיזהר בעת נטילת התרופה.

אובדן ראייה: לעיתים נדירות ייתכן אובדן ראייה כתוצאה מחסימה בזרימת הדם לעצב האופטי. הסיכון עולה אצל חולים אשר חוו תופעה כזאת בעבר וכן בקרב חולים הסובלים ממחלת לב כלילית, מסוכרת, מלחץ דם גבוה, מיתר שומנים בדם- במיוחד אם הם מעשנים ומעל גיל 50. יש לציין כי לא הוכח ברמה מחקרית קשר ישיר בין הטיפול בסילדנפיל לבין אובדן ראייה.

*אין מחקרים בנוגע לבטיחותו וליעילותו של הטיפול בחולים במחלות ניווניות של הרשתית (כמו רטיניטיס פיגמנטוזה) ולכן השימוש במקרים האלה אינו מומלץ.

מחלות לב: השימוש בוויאגרה מותר לחולי לב שמצבם יציב, לחולים לאחר ניתוח מעקפים, לחולים לאחר אוטם בשריר הלב ולחולים הסובלים מתעוקת חזה יציבה ומאוזנת.
יש להיזהר בעת שימוש בוויאגרה בששת החודשים הראשונים אחרי אוטם חריף בשריר הלב.

אין להשתמש בוויאגרה במקרים הבאים: חולים הנוטלים ניטרטים (בכל צורה); חולים הסובלים מערכי לחץ דם לא יציבים וקשים לאיזון; חולים שסובלים מלחץ דם (גם אם אין תסמינים); חולים באי־ספיקת לב לא מאוזנת או בעלי לחץ דם נמוך המטופלים בשילובי תרופות שמרחיבות את כלי הדם ומשתנות.

מחלות הגורמות לנטייה לזקפה ממושכת וכואבת: יש להיזהר במתן התרופה לחולים באנמיה חרמשית, בסרטן דם מסוג מיאלומה נפוצה ובסרטן דם מסוג לוקמיה. בכל מקרה: אם הזקפה נמשכת יותר מ־4 שעות, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית.

אי־ספיקת כליות: במקרים של אי־ספיקת כליות חמורה יש להתחיל במינון נמוך של 25 מ”ג.

אי־ספיקת כבד: במקרים של אי־ספיקת כבד יש להשתמש במינון נמוך של 25 מיליגרם.

כיב במכרכת העיכול: חולים שאובחן אצלם כיב פעיל במערכת העיכול צריכים להיזהר בעת נטילת התרופה.

תגובות בין תרופתיות

ניטרטים מרחיבים את כלי הדם, והפעולה הזאת מוגברת מאוד כאשר הם משולבים עם סילדנפיל. השילוב הזה עלול לגרום לירידה ממושכת בלחץ הדם שקשה מאוד לטפל בה. לכן אסור להשתמש בניטרטים מכל סוג ובכל צורה (טבליות, מדבקות, תת־לשוני או משאף) במקביל לטיפול בסילדנפיל.

בעת שימוש בתרופות שמעכבות פירוק של סילדנפיל בכבד (כמו אריתרומיצין, קרלריתרומיצין, סימטידין, קטוקונזול או איטרקונזול) יש להתחיל במינון של 25 מ”ג סילדנפיל. בעת שימוש במעכבי פרוטאזות (כמו סקווינביר, נאיפינביר, ריטונביר, אינדינביר ועוד) יש ליטול 25 מיליגרם סילדנפיל פעם ב־48 שעות.

התרופה סנט ג’ון וורט המופקת מצמח ההיפריקום ומשמשת נוגדת דיכאון קל, מפחיתה את רמות הסילדנפיל בגוף. יש להימנע מנטילת התרופות במקביל.